קראתי שמי שישש לו מאה מזוזות דוגם כמה מהם ולא חייב לבדוק את כולם.

איפה כתוב? אנני מוצא, אבל כעת יש לי 40 במקום שפעם בדקתי, וחשוב לי לדעת איך לנהוג.

עצוב שזה מצב הדור שגם חרדים ועוסקים במלאכת הסת''ם שלא בקיאים בגמרא והלכה שולפים ממוחם הקודח ש''לא נראה לי '' ו''לא שמענו כדבר הזה'' לפני שיישבו ולמדו ולהווי ידוע שהלכות סת''ם פרושים במקומות שונים בשו''ע ולא רק בסימני ל''ול''ב

ולעניין שאלתך זוהי גמ' מפורשת עירובין צ''ז. וכן פסק הרמב''ם והשו''ע או''ח סימן ל''ח או ל''ט איני זוכר מדוייק כרגע שהלוקח מאה קציצות דהיינו תפילין בפעם אחת מאותו סופר די לו שיבדוק 3 חלק ראש חלק יד והשאר אינם צריכים בדיקה הואיל וחזזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן ולכאו' הוא הדין למזוזות וכן פסקו האחרונים קול יעקב וכו' אם סומכים על זה בזמנינו איני יודע אבל הלכה כזאת קיימת גם קיימת

אני לא יודע להגיד בוודאות שאין כזה מקור אבל זה נשמע לי מאוד מוזר. אולי במקום לעשות הגהה לספר תורה שלם נבדוק רק עשר יריעות?

ידידי אין כזאת הלכה בסת''ם לא להמציא המצאות כל מזוזה חייבת בדיקה 

בדיקת מדגם נאמרה בדברים אחרים למשל בדיקת שעטנז שיש מאותו סוג של בגד כמות גבוהה בכזה מצב סומכים על בדיקת מדגם שגם בזה יש מחמירים לבדוק כל אחד בפני עצמו או למשל במסעדות שעושים סלט עם קשיו שלם בכזה מצב סומכים על בדיקת מדגם ושוב פעם זה לא לכל הדעות ולא לכל השיטות 

אבל בסת''ם לא שמענו ולא ראינו לסמוך על זה זה לא פס ייצור אחד כמו מפעל בגדים וזה לא בדיקת קשיו שאם בודקים כמה אז יש ראיה שהוא לא נגוע בסת''ם זה תלוי במעשה ידים של אדם שכל רגע יכול להשתנות וא ראינו בדברי הפוסקים שהקלו בזה ולכן אין לסמוך כלל על זה 

בהצלחה

האם כל המזוזות הם מאותו סופר

והאם מדובר בסופר "חבר" שיש עליו חזקה

והאם מדובר בבדיקה ראשונה שהמזוזות כשרות או בבדיקה אחרי כמה שנים לראות שהמזוזות לא נפגמו ודו"ק

על מי שמצא חבילה של הרבה תפילין

אבל אנחנו לא פוסקים על פי השערות ודימוי מילתא למילתא.

יש פוסקים

זה שני ענינים שונים

כפי מה שהבנתי אתה מדבר על מזוזות שודאי לא הוגהו

לראות כל פעם את השאלות שצצות כאן בפורום.

כשלאדם יש שאלה הלכתית הוא צריך לפנות לפוסק, האינטרנט לא יכול להיות בשום אופן תחלופה לפסיקה הלכתית.

זה כל כך מחדד את הצורך בלקנות רק מסופר ירא שמיים שיודעים שהוא איש כשר בלי כל מיני חכמות ושלא סומך על סברתו האישית.

שו"ע סימן לט' הלכה ח' כתב אין נקחין אלא מן המומחה שבקי בחסירות ויתרות

ובהלכה ט' כתב לקח ממי שאינו מומחה צריך לבדקן לקח מאה קציצות בודק מהם שלושה וכו' אם מצאן כשרים הוחזק זה האיש והרי כולם כשרים 

מדובר שהאיש שמוכר את התפילין אומר שהם כשרות רק שהוא לא מומחה ולכן בכאי גוונא מספיק בדיקת מדגם להוכיח על כשרות המוכר אבל אין הכוונה כלל וכלל שסופר שכותב לא צריך להגיה את מה שכתב 

אח יקר

תעיין שוב כולל המשנ"ב ועוד אחרונים ואל תסמוך על דעתך שאיני מזלזל בה.אבל הפשט הוא שאם לקח ממומחה אין צריך בדיקה כלל דסמכינן אחזקה.ואם אינו מומחה מספיק שניים או שלושה.ושוב איני מתיימר לפסוק שכך נוהגים היום פשוט הניגון היה אם יש מקור להלכה הזו

הכל רק ללימוד, לא למעשה כמובן.

נראה שכל השאלה של בדיקת מדגם היא רק לענין השאלה האם יש לפנינו סופר מוחזק או לא, ואז אם מתברר שהוא מוחזק אז סומכים שכל מה שהוא עשה זה בסדר.

וכפי ההבנה הפשוטה הכוונה היא שסומכים שהוא כתב ובדק שכל תפילין שיש כאן הם בסדר.

ואין הכוונה שסופר יכתוב ולא יבדוק ויעשה מדגם, שהרי יש חיוב בדיקה על כל תפילין 2 ו3 פעמים!

וגם אם יש ספק על האם המזוזות נבדקו, בזה לא מדובר, השאלה הייתה רק על עצם הסופר, האם הוא מוחזק

אז בשביל מה לעשות מדגם? ואם לא סומכים עליו אז מה הטעם לעשות מדגם?

חיוב הבדיקה 2 ו3 פעמים שכבודו כתב היינו תוך כדי הכתיבה שהגיע לשם ה' וצריך לבדוק שלא יבוא לידי גניזה.ושוב לשון השו"ע שלקח מן המומחה הבקיא בחסירות ויתירות .ובזה יש חזקה שמה שכתב הוא בחזקת כשר

הבדיקה שתים ושלש פעמים היא קודם ההכנסה לבתים ולא קודם כתיבת השם ולכתיבת השם ודאי שמספיק פעם אחת 

ולעניין החזקה נראה לי על פניו שמדובר בזמנם שהסופר היה מוציא מתחת ידו דבר מתוקן ולא היה סומך על הגהה אבל בזמנינו ששולחים להגהה הסופר סומך על ההגהה וגם אם נמצא ג פרשיות ללא חסרות ויתירות עדיין יש לחוש לשאר כך נראה לי מסברא 

עיין סימן לב סעיף כאן שכתב כל פרשה אחר שכתבה יקראנה שתיים ושלוש ויחזור ויקראנה קודם שיכניס לבתים.ופשוט שכוונתו שיקרא תוך כדי כתיבה קודם שיעבור לפרשה הבאה שלא יגיע לידי גניזה עיי"ש

אני חוזר וכותב את פשט הדברים בסוגיא ושוב חוזר ואומר לא להמציא המצאות.

עיין בשו''ע סימן לב סעיף כא שהשו''ע כתב שאחר שיכתבנה יקראנה היטב בדקדוק פעמיים שלוש ויחזור ויקראנה קודם שיתננה לתוך ביתה כדי שלא תתחלף 

ומבואר שכעקרון אין צריך לתת למגיה אלא הסופר עצמו היה עובר על הפרשיה ג''פ וזה מספיק בשביל כשרות התפילין וממלא פשוט שכל הנדון בסימן לט ט שאם לקח ממי שאינו מומחה בחסרות ויתרות וקנה בדיעבד ממנו מאה קציצות שההלכה היא שא''צ לבדוק את כולן אלא חלקן כמבואר שם ואם נמצאו כשרות הכל בחזקת כשרות הפשט הוא כמו שכותב שם השו''ע שהוחזק זה האיש בכשרות דהיינו כפי עיקר הדין שא''צ לשלוח למגיה אלא אותו הסופר מסתמא עבר על הפרשיות ג''פ ודיו וממלא ודאי שאותו הסופר עבר על כל הקציצות ג''פ קודם שהכניסם והרי הם בחזקת כשרות. עד כאן פשוט וממלא ודאי שאין הכוונה לבדיקת מדגם אלא תולים שהסופר עצמו עבר על הפרשיות ג''פ כפי שהדין מחייבו וכאמור. ופשוט וברור שאם יש לך מאה תפילין ועברת רק על חלק מהם שודאי לא מועיל שהרי את עיקר הדין לא עשה.

אמנם כל זה בזמנם שהיו מסתפקים בהגהת הסופר עצמו אבל היום נוהגים הסופרים לשלוח אותם למגיהים מומחים כמבואר בקול יעקב ס''ק קטו ועיין עוד בשו''ת שבט הלוי חלק ו סימן קנא וחלק ז סימן ב 

והדברים פשוטים וברורים לכל בר בירב דחד יומא .