אני משתמש בתיקון קיפולים של הסופר אורן מלכה משדרות, ויש המון סופרים שלא אוהבים את התיקון הזה, יש מצב שאם אחליף זה ישתנה לטובה?

לגבי הדיו, הרבה אומרים לי את זה (חוץ ממגיה אחד שאהב דווקא ואמר שלפי ה"בני-יונה" ככה זה צריך להיות), אבל אנ'לא מבין למה זה קורה לי...אני משתמש בדיו "הדר" מס' 19, ומס' 18 וכ"ש מס' 17 לא מסתדר לי כי הוא דליל מדי, אז מה אני אמור לעשות? אולי בגלל שאני כותב בנוצה?

הקלף מחוספס (ובכ"ז מתפשט). אני כותב בעיקרון על קלף של בראון שהם הכי הכי הכי הכי טובים! והכתב יוצא חד כמו זכוכית ויותר יפה, עד כדי כך שאם יראו את הכתב שלי על קלף של בראון ועל זה יחשבו ששני סופרים שונים כתבו.

משקיע בין 4.5 (מינימום) ל5 שעות (בתנאי שזה היום שלי), בימים יבשים היה לוקח אפילו יותר זמן, והאמת אני כבר לא כותב בכלל בימים קשים.

יש מקומות שהוא מצופף ובסוף הוא מותח, ולהיפך, ישנם מקומות שהוא כותב בסדר ופתאום בסוף מצופף בצורה אכזרית, ובגלל זה הורגלתי לא ללכת אחריו. העליתי לך תיקון מספר "דברים", אם היית רואה את "בראשית" או "שמות" היית מבין.

ועכשיו יש לי 2 שאלות, השאלה הראשונה היא: אם אחליף תיקון זה יראה טוב יותר? והשאלה השניה היא: כיוון שאני כותב כתב עבה יחסית, האם כדאי לכתוב על אורך שהוא יותר מ16 ס"מ?

אם התקלקלה אות או חסרה אות בתו"ם ובמידה ולא נמצא עד אות זו שם קדוש מותר למחוק ולכתוב מחדש כסדרן.

יש הנוהגים לבטל צורת האותיות, לתקן את האות ולהשלים את האותיות שביטלו צורתן לפי הסדר, ויש המחמירין למחוק את כל האותיות ולא מסתפקים בביטול צורה.

והשאלה היא האם לפי הנוהגים להחמיר צריך להתעקש לא להשאיר פירור מהאות, או שאם מחקנו את האות ונשאר "אפרוריות" במקומות מסויימים, הכוונה היא שהאות מחוקה רק שנשאר רושם עדין מחלקי האות, הארם זה בסדר או שצריך להפוך את הקלף לחדש ?

מערוך יכול לשמש להכין חלות ועוגה לכבוד שבת ויכול לשמש להתגונן בהבעל לעת הצורך (לעומת הקולמוס עדיף מנירוסטה) למרות שיש חולקים בגלל לא תניף עליו ברזל.

פטיש יכול לשמש לבנות סוכה ויכול לעזור לבעל להתגונן מהמערוך.

ושניהם יחדיו יכולים לשמש כהגנה מה"סירקיקים".

כמו שכתב נוצת הברזל הכל תלוי בשימוש שעושים בו.

ניתן לקרוא סקירה רחבה עם מקורות בפרק סת"ם בראי הדורות המופיע בסוף הספר משנת סופרים אם משמרת סת"ם.

לעניות דעתי הספר כבר לא מודפס ואין להשיגו במשמרת סת"ם, אבל ניתן למצוא אותו אצל הסופרים שלמדו מלפני 10 שנים בקורסים של משרת סת"ם.

הייתי שולח סריקה אבל אין לי רשות.

אם משהוא בקשר אם הרב שמואל ויש ממנו אישור אני אשמח לפרסם, זה מאוד מאוד מענין.

חבל להפסיד.

הוא צילום של גןף הספר משנת סופרים עם משמרת סת"ם, אבל העיקר חסר מן הספר:

יש בזה מנהגים שונים:

הייתי אצל רב, בקי בהילכות סת"ם אם שאלה הוא הראה את המזוזה לתינוק שכבר יודע לקרוא וכיסה את האותיות, השאיר רק אות לפני ואחרי האות הבעיתית.

והתינוק קרא ופסל את האות.

עצרתי לפני שם כך שאין בעיה למחוק עד האות זו ולכתוב מחדש.

אבל לפי ההלכה היומית 98, נשאלת השאלה, אם השאלת תינוק לא הייתה כהלכתה האם ניתן לשאול עוד תינוק או לא?

אנסה לתאר את הבעיה: באות "ר" או "ד" אין כרגע לפני, נמרח לי דיו וזה עשה פס שחור לרוחב בתוך החלל של האות, זה לא ממש "ה" כי הפס הוא כחצי קולמוס ומגיע כמעט עד הרגל הימני.

מה אומרים החברים?

יש מצב לשאול עוד תינוק? או לשאול עוד רב? או למחוק.

תודה

הגעתי איליו ביום ששי כשעתיים לפני כניסת שבת, כשהוא היה עסוק בהכנות.

כך שאם שגא בשאלת התינוק שעבר את הגיל, אני אשם בחלק גדול.

לגבי בקיאותו, אין אני רוצה לפרסם את שמו, אין עליה עוררין.

גם כדי שיקבל אותי לחצי עליו כי לא מזדמן לי להיות באזור שלו והפגישה איתו הייתה לי חשובה מאוד, והוא הקדיש לי מזמנו היקר בערב שבת, כך שאני לא בה עליו בטענות בכלל.

לאחר שבדק את הכתב שלי במזוזות ובמגילה והסביר לי מה שלא הבנתי כ"כ מהסוחר שקונה ממני, שהתייעץ איתו לפני כן, והעיר על שתי אותיות. לקרת סוף הפגישה כשהייתי על מפתן הדלת אם רגל בחוץ נזכרתי בשאלה ונכנסתי שוב כך שכל הכף זכות הוא לצידו וכל האשמה עלי.

לכן כשראיתי את ההלכה היומית, שלא מראים לגדול, אמרתי אולי יש עוד מצב להציל ולחסוך את המחיקה שאלתי הייתה לאחר מעשה שהראו לילד חכם ופסל האם עוד אפשר להראות שוב לילד שעונה להגדרה לחול"ט. בשום פנים לא הייתה לי הבא אמינה להתלונן על הרב ח"ו.

מה שאתה כותב זה המקור של כתב אשורי שבו נתנה הלוחות.

יש ע"ז מאמר יפה של הרב זמיר כהן בספרו הצופן.

אבל אין לנו שום הוכחה שזה הכתב "וועליש" או הכתב ב"י או הכתב האר"י.

כל אחד כותב לפי המסורת שהוא קיבל מאבותיו, אינני רוצה לעורר פולמוס, אבל כידוע הקב"ה הוא אשכנזי (ראה בהמשך) ומשה רבינו הוא מצרי קשה לדעת אולי הלוחות היו בכתב ב"י והספרי תורה שכתב משה היו בכתב וועליש ? ומכאן המסורות השונות בסוגי הכתבים?

והנה הסיפור: (נראה לי שספרתי אותו כבר, אבל מאז יש הרבה חברים חדשים ב"ה)

שדכן הגיע לאחד מראשי העדה החרדית והציע שידוך לבנו, הבן שלך יהיה מסודר אב הכלה הוא מעשירי י-ם וכו', מיד הרב הנכבד שאל במי מדובר והשדכן ענה זה הבת של הסנדלר המפורסם והמקצועי של מחנה יהודה, והרב אומר אבל הם ספרדים ???, והשדכן ההורים כן אבל הבת שליש אשכנזיה, שליש? רבע,חצי אני מבין מה זה שליש? שלושה שוטפים לאדם, האב האם והקב"ה, ההורים אומנם ספרדים אבל הקב"ה אשכנזי !!! .

הבית יוסף העתיק מהברוך שאמר את צורת האותיות.

הברוך שאמר היה תלמיד של המר"ם מרוטנבורג שקיבל ספר תורה מהשמים בעט מאסרו והעתיק אותו.

ספר זה לפי המסורת היה בקהילת "MAYANCE" בגרמניה, את כל הסיפור ניתן לקרוא בכתביו של הרבי הריי"צ.

אני קראתי אותו בספר חקרי הלכות של הרב גוראריא, רבה של חולון, לא זוכר אם בחלק א' או ב'.

וכדי להזן את התגובה הקודמת ווארט של הרב סיטרוק רבה ראשי לצרפת לשעבר:

כשקיבלו בני ישראל את התורה בני אשכנז אמרו "א, אלף קמוצה בעברה אשכנזית" ( "HO"ביטוי של פליאה שלילית בצרפתית) ובני ספרד אמרו "א, אלף קמוצה בעברה ספרדית" ( "HA"ביטוי של פליאה חיובית בצרפתית).

עוד ווארט ממנו (הוא היה הרב הראשי של צרפת הראשון ובנתיים היחיד מעדות המזרח) הוא ממוצא תוניסאי, וכשהוא נבחר הוא אמר: עכשיו צרפת היא מאוחדת (MAINTENAND LA FRANCE EST T'UNE) אבל אפשר לפרש את זה בלסינג עכשיו צרפת היא טוניסאית (TUNE קיצור של TUNISIENNE). משחק מילים כבד משקל ומאוד ציני כלפי הגוף הבוחר המורכב ברובו ככולו ביהדות אשכנזית מהזרם הקונסרוטיבי (השולטים ב- "קונסיסטואר" הגוף המרכזי שמייצג את היהדות בצרפת מיסודו של נפוליון, הם הצאצאים של הברון מרוטשילד שהיום כולם גויים למהדרין פרי של נישואי תערובת, לא נשאר יהודי אחד לתרופה, והם הם הבוחרים המרכזיים של מי ימונה לר"ה.

בחירתו של הרב סיטרוק הייתה הפתעה לא קטנה, גם רב אורטודוקסי וגם מעדות ספרד !!!

העינין נשאר מסתורי, עד היום אף אחד לא הצליח להסביר למה הב"י בחר לבסס את חיבורו בעינין הכתיבה על חיבורו של הב"ש ולא על צורת הכתב המכונה "וועליש" שבוודאי היה קיים בתקופתו בעירו צפת. או שפשוט ההלכה היא כמו הרמב"ם שפסק שכל סוגי הכתבים וכל צורת האותיות ראויות כל עוד שהם ניכרות ולא דומות לאות אחרת.

פעם ההלכה היתה ברורה ולא חיפשו כל מיני חידושים שלא היו קיימים.

אתן דוגמה שמתארת את המצב היום:

רב מסוים בעירנו טוען שהטבילה לסופר המקפיד לטבול כל יום היא מסיבת תוספת טהרה ולא בגלל תקנת עזרא ואם כן הוא טוען שסופר צריך לטבול במקוה אם כל ההידורים כולל תקנת האדמו"ר הרש"ב בור על גבי בור. מה יעשה סופר שאין בסביבתו מקווה כזה ? לא יכתוב???

אבל הספר תורה שהזמין, הוא דווקא הזמין מסופר מעיר אחרת שטובל במקווה רגילה !!!!

ועוטד משהוא הייתה חנות שמיטה תחת השגחתו, בסיום שנת השמיטה אחלו להופיע לוחות של תאריכים של ירקות לענין ספיחין, ולכל פרי היה תאריך בו כבר מותר לקנות בשווקים. הופיע מודעה בבית הכנסת מטעמו שלמרות שהתאריך הכי מאוחר לתפו"א הוא חנוכה (יש הסוברים ר"ח כסליו) הוא המשיך לטעון שמי שלא יודע לזהות את התפו"א מקירור והחדשים חייב להמשיך לקנות בחנות תחת השגחה.

מה לעשות שבדור הקודם הוציא הרב טייכטל חוברת בעיניני שמיטה והסביר בצורה מפורשת שכל העינין של ספיחין הוא גזרת רבנן ומין הדין בג' תשרי של שנת הקהל מותר לקחת פירות אדמה מיידית כי הולכים בתר לקיטה וחכמים גזרו כדי לא לסייע לעוברי עברה לחכות עד שאם שותלים בג' תשרי הפרי יהיה בשל. והוסיף עוד במפורש שאם מחייבים לקחת רק מהסחורה החדשה זה גזרה ע"ג גזרה.

וכדי לחזור לנושא הפורום אולי למי שהוא יש הסבר בגמרה כתוב ש"סופרי דווקנא" היו תולים רגל של "ה", משמע שסופרי לא דווקנא לא היו תולים והיו מחברים, למה לכולי עלמה הפרדת החיבור הוא חק תוכות???

שבת שלום

יש דבר ברור שבמשך השנים נאבדה אפילו בכל שהוא המסורת בכל העדות.

כמו שנאבדה המסורת לרוב סוגי העופות המותרים, היה לי שלו בבית שהיה מטיל ביצה כל יום וכשהתענינתי אם הוא מותר באכילה, נדהמתי לראות שרוב הרבנים היו מסופקים ולא נתנו תשובה ברורה.

עד שהגעתי לרב מסויים שהיה בארון ספריו ספר של הרב לוינגר, רבה של קרית ארבע, שבו היו תמונות מהעופות המותרים, וגם אז לא קיבלתי תשובה ברורה.

לאסור ולפסול כולם יודעים, גם אני, להתיר זה כבר סיפור אחר לגמרי.

הראו לי תיקון למזוזה מתקופת רש"י והתוספות שצולם מארכיונים של ספרית הותיקן, שר"י, שם המזוזה היא שונה לגמרי מהמזוזות של היום, היא בתוספת שמות בכל סוף שורה, לך תדע אם כך היו כותבים או שזה רק כוונות??

מי זוכר היום את האותיות הלפפופות והמיוחדות ממחזור ויטרי, המובאים ביריעות שלמה, מוזכרים אומנם ביר"ש אבל הכוונה מי היום כותב כך?

אין שום אפשרות כיום לדעת איך היו האותיות בלוחות, לכן גם ציבור הסופרים צריך דחוף משיח, שאז יתבררו ויתלבנו צורת האותיות המקוריות.

כמו כן לא ניתן ללמוד, לפחות לדעתי, מסת"ם עתיקים, עבר דרכי מגילה מלפני השואה הכתב היה מדאים, אבל לא השאירו עמוד לפני כנהוג, וההסבר שנתתי לעצמי שיכול להיות שהיה להם מחסור בקלף, והשתמשו אם העמוד הראשון אולי לכתוב מזוזה, זה רק השארה ובין זה ולאמת המרחק כשמים וארץ.

בתמונה שהבאת רגל הגימל (קריצה לר' רחמים) לא בולט למטה, דבר שהיום נוטים לפסול. רגל הימנית של ה"ת" יותר ערוך, גם הפוך של הנהוג היום.

הכתב דומה במקצת לכתב של הסופר מברוד, סופרו של הבעש"ט.

נשארנו בנקודת ההתחלה, ונהרה נהרה ופשיטא.

לדעתי זה הסיבה העיקרית למה אין לנו זכר מהכתבים העתיקים כי אז, לא היו האמצעים של היום.

והרדיפות של העם היהודי בכל התפוצות גרמו לאובדן של חומר יקר ערך, לפחות סינטימנטלי (קריצה להרש-אל תחפשו אתם לא מקירים).

תפרסם בבקשה בדחיפות, אם לא למענינו למן תינוקות של בית רבן של הדור הבא.

במקום 16ס"מ יש 17 ס"מ

אם זה המקרה אצלך שזה בעמוד אחד ס"מ יותר, אז תוכל לנסות להשיג את אותו תיקון.

ד"א אם אני צודק אז שים לב שהעמודים שיש להם תוספת הם בדר"כ עמודים מאוד צפופים עם הרבה אותיות יתרות, ולכן עשו זאת כך...

איפה אתה גר? תרשום לי באיזה עמודים זה הרחב ואני אוודא שגם אצלי זה ככה...

במידה ותרצה תקפוץ אלי ואני אלווה לך את הדפים האלה...

כמו שאמרתי הם יותר רחווים כי באותם עמודים יש הרבה שורות צפופות... אם אתה סופר מספיק ותיק אתה גם לא תצטרך את התיקון שלי, זה בסה"כ ס"מ אחד יותר.